החלטה בתיק רע"א 58763-12-12

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 8/11/12 בת"א 29443-12-11, לפיה נדחתה בקשת המבקש למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיב מס' 2, שהוא אחד מן הנתבעים בבית משפט קמא, ואשר נמנע להגיש כתב הגנה על אף שבוצעה לו המצאה כדין.

3.         המבקש הגיש תביעת נזיקין כנגד שני המשיבים בגין פגיעתו בתאונת עבודה מיום 8/1/09, כאשר לטענתו עקב הפגיעה האמורה נותרה לו נכות בשיעור של 30% לצמיתות (פגיעה בעין - עין עיוורת).

            בקשתו של המבקש לקבל פסק דין בהעדר הגנה נדחתה לראשונה בהחלטה שניתנה ביום 12/2/12, מהנימוק " בשים לב לאופי הסעד הנתבע - נזקי גוף ובשים לב לעובדה כי טרם נערך בירור עובדתי באשר למהות הנזקים, אין בכוונתי ליתן פסק דין בהעדר הגנה כמבוקש".

            בקשה חוזרת של המבקש כי בית משפט קמא יחזור ויעיין בהחלטתו, נדחתה אף היא.

            בשלב מאוחר יותר הוגשו תחשיבי נזק, ואף ניתנה הצעת בית המשפט, והמבקש חזר וביקש לחתום על פסיקתא בהתאם להצעת בית המשפט כנגד המשיב 2.

            בהחלטה שניתנה ביום 28/11/12, הבהיר בית משפט קמא כי " מאחר ולא ניתנה הסכמת התובע להצעת בית המשפט, הרי שיש לקיים דיון בשאלת האחריות, חלוקתה בין הנתבעים, כמו גם בשאלת הנזק ובטרם קיומו, אין מקום למתן פסיקתא".

            לעמדת המבקש היה על בית המשפט ליתן פסק דין כנגד המשיב 2, במיוחד לאור ההצעה שהועלתה.

4.         אין לי אלא לחזור ולאשר דרך התנהלותה של הערכאה הדיונית, ולהדגיש כי כך צריך היה בית המשפט לנהוג, וכי הבקשה שהוגשה מיותרת, ואף היה מקום לשקול הטלת הוצאות בשל הארכת דיון שלא לצורך.

            אין באי הגשת כתב הגנה כדי להקים באופן אוטומטי את זכותו של התובע לקבל את מלוא תביעתו, אם בכלל.

יתר על כן, באותם מקרים בהם הערכאה הדיונית נותנת פסק דין על מלוא התביעה, בכלל, וכאשר מדובר בתביעה בנזיקין, בפרט, רק מן הטעם שלא הוגש כתב הגנה או שלא הייתה התייצבות מטעם הנתבע, כי אז תשקול ערכאת הערעור החזרת התיק לשמיעתו מחדש.

5.         בתביעות נזיקין, כאשר שאלת האחריות אינה מוסכמת או עולות שאלות לגבי קיומה מכתב התביעה עצמו - בין בשל העדר פרטים נדרשים ובין מטעם אחר - והוא הדין גם לגבי גובה הנזק, גם כאשר החבות אינה במחלוקת, על בית המשפט לברר את גובה הנזק על ידי שמיעת ראיות שעל התובע להביא, בטרם יינתן פסק דין.

לעניין זה יש עוד להפנות לתקנות 97 ו-157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). תקנה 97 מבהירה כי אכן רשאי בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה, ואולם זאת על יסוד כתב התביעה, קרי; יש לבחון אם כתב התביעה מגלה עילה, אם יש בו ראשית ראיה והכל בהתחשב בסעד המבוקש.

תקנה 97 ממשיכה ומבהירה שכאשר התביעה היא על סכום כסף שאינו קצוב, וזה המקרה בענייננו, רשאי בית המשפט לדרוש הוכחה מלאה או חלקית של התביעה לפני שיינתן פסק דין.

            תקנה 157(2) שעניינה באי התייצבות לדיון מבהירה אף היא שגם כאשר הנתבע לא התייצב, עדיין על התובע - על פי דרישתו של בית המשפט - להוכיח תביעתו והכל עד כמה שחובת הראיה עליו ורק אז יוכל התובע לתבוע הסעד המבוקש, ולבית המשפט הסמכות שלא ליתן הסעד המבוקש כולו, או ליתן סעד חלקי או אחר.

6.         במקרה דנן, לאור מהות התביעה והסעד המבוקש, ובמיוחד כאשר ישנם שני נתבעים, צדק בית משפט קמא משנמנע ליתן פסק דין כנגד המשיב השני, בטרם התבררה התביעה לגופה כאשר זו נוגעת הן לשאלת החבות והן לשיעור הנזק, ובנוסף, לחלוקת האחריות בין הנתבעים.

            לאור האמור לעיל, ראוי היה להימנע מלהגיש בקשת רשות ערעור, ומשהוגשה, דינה להידחות.

7.         יש עוד לחזור ולהזכיר כי אופן ניהולו של הליך נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור ככלל תימנע מלהתערב, למעט במקרים חריגים בלבד. יש עוד להזכיר את צמצום רשימת הנושאים שבהם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, ולעניין זה יש עוד להפנות לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראה גם ס"ק (4)).